<h1>בה"ג הלכ' דם</h1>
<h2>דף פד.</h2>
ומה עופות שאין אותו ואת בנו נוהג בהן חייב בכיסוי הדם בהמה שאותו ואת בנו נוהג בהן אינו דין שחייב בכיסוי הדם, ת"ל על הארץ תשפכנו כמים.
<h2>דף צג.</h2>
וכי אסיר דם האברין היכא דפירש אבל היכא דלא פירש מיכליה באומצא ולית לן בה. והאי מזרקא אע"ג דלא פירש אסיר, דאמר רבי אבא אמר רב יהודה אמר שמואל חוטין שביד אסורין, אמר רב ספרא משה מי אמר רחמנא לא תיכול בשרא, אמר רבא משה מי אמר רחמנא אכול דמא, חתכיה ומלחיה אפילו לקידרא שפיר דמי.
<h2>דף צג:</h2>
אמר ליה רבי יוחנן לרב שמן בר אבא הני ביעי חשילאתא שריאן, ואת לא תיכול משום (משלי א', ח') ואל תטוש תורת אמך. אמר מר בר רב אשי הני ביעי דגדיא עד תלתין יומין שריאן בלא קליפה ולמישדינהו בקידרא כי לא מליחן, מה שאין כן בכחל, מכאן ואילך, אורען אסירן ולא אורען שריאן, מנא ידעינן, אי אית ביה סורייקי סומקי אסירן עד דמלח להו, ואי לא אסמיקו שריאן. אומצא וביעי ומזרקי פליגי בה רב אחא ורבינא, בכל התורה כולה רב אחא לחומרא ורבינא לקולא, והילכתא כרבינא לקולא לבר מהני תלת דרב אחא לקולא ורבינא לחומרא, והילכתא כרב אחא לקולא. מאן דמטוי רישא צריך לאתנוחי בית שחיטה לתתאי כי היכי דנידוב דמא, והיכא דאשתלי ואפכיה מוקרא הוא דאסיר באכילה אבל רישא כוליה שרי באכילה. והיכא דמסחים חספא ומטוי עליה מוקרא שפיר דמי. רישא בכבשא אותביה אבית שחיטה מידב דייב דמא ושרי, אצדדין, מקווא קאוי דמא ואסיר, אנחיריה, אי דץ ביה מידי שרי ואי לא אסיר.
<h2>דף קיא.</h2>
כתנאי רבי אליעזר אומר הכבד אוסרת ואינה נאסרת מפני שפולטת ואינה בולעת, רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר אוסרת ונאסרת, שלוקה אוסרת ואינה נאסרת, היכא דאיתה לכבד שלימה. וכבד שנשלקה או שנתבשלה אסורה היא וכל מאי דאיתבשל בהדה, לבד מן מיחלט, דמאן דידע למיחלט בין בחלא ובין ברתחי שפיר דמי, ודוקא דלית בה שורייקי סומקי, אבל אית בה שורייקי סומקי בין ברתחי ובין בחלא אסירא.
ומאן דמטוי כבדא בשילומה צריך לחתוכה, מאי טעמא דאזיל דמא ומיכנף בסמפונות דכבדא. והיכא דלא קרעה, קרע לה לאחר בשולא ומותרת. וכן הלב קורעו ומוציא את דמו, לא קרעו, קורעו לאחר בישולו ומותר.
[פסק] ובי דוגי אסיר למיעבד בה שום מידי אלא אחוורי בישרא, והני מילי דפחרא, אבל דכלי מתכות נפליט ליה כדרכיה ושרי למיעבד ביה כל מידי. דרש מרימר הילכתא בין כבדא ובין כחלא תותי בשרא שרי, והוא דליכא תותי בי דוגי, עילוי בישרא, דיעבד אין לכתחילה לא, וכיון דקא דייבי אהדדי וקא בלעי מהדדי כבולען כך פולטן. וכבדא נמי היכא דנטפא לבי דוגי אסיר, דדמא דכבדא מקפא קאפי ולא שכין.
<h2>דף קיב.</h2>
דם שעל הכבד גוררו ואוכלה, רבה אכיל ליה וקרי ליה חמר בשר.
מותבינן בי דוגי תותי בישרא מכי מתחיל דמטוי ליה ושאדי ליה גללי דמילחא ודייב ליה, ולא נפיש ביה מילחא דילמא מפעפע דמא בבי דוגי ואסיר. פירוש, משום דכי מליחי מיא טפי לא שייבין דמא, דאמר רב נחמן אמר שמואל אין מניחין כלי תחת הבשר עד שיכלה כל מראה אדמומית שבו, מנא ידעינן, אמר מר זוטרא משמיה דרב משתעלה תמרתו, מתקיף לה רב אשי ודילמא תתא מטא עילא לא מטא, אלא אמר רב אשי לית ליה תקנתא אלא מישדא ביה תרתי גללי מילחא ומישפייה. [פסק] והיכא דנפל בישרא משפודא לבי דוגי אסיר ההוא בישרא דאמרינן בלע ליה מדמא דבי דוגי.
<h2>דף קיג.</h2>
והיכא דקבעי למירמא בישרא בקידרא אסיר עד דמלח ליה שפיר ומחוור ליה שפיר, דאמר שמואל אין הבשר יוצא מידי דמו אלא אם כן מולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה. איתמר רב הונא אמר מולח ומדיח, במתניתא תנא מדיח ומולח ומדיח, ולא פליגי הא דחלליה בי טבחא הא דלא חלליה בי טבחא. רב דימי מנהרדעא מלח לה במילחא גללניתא ומנפיץ ליה, מילחא גללניתא דמחקא ליה לדמא ולא ניעצריה לבישרא דקמיט ליה לבישרא נפיק לדמא, והדר מנפיץ ליה מן מילחיה וניחוריה שפיר ושרי לבשולי. ושיעור מימלח בישרא כל שאינו נאכל מחמת מילחו, ומשהי לה למילחיה עליה שיעור טוייה. אמר שמואל אין מולחין בשר אלא על גבי כלי מנוקב, ואי מלחיה על כלי שאינו מנוקב הוה ליה כמאן דאיבשיל ליה בדמי, משום דקיימ"ל דמליח הרי הוא כרותח ואסיר. [פסק] ואסור ההוא מנא דאימלח עליה ובעי למיתבריה. (קי"א:) ושרי למימלח עילוי בודיא ועילוי ארבלא ועילוי גילא, כללא דמילתא כל מילי דכי שדית מיא עלייהו דייב שרי למימלח עילויה.
אמר רב משרשיא אין מחזיקין דם בבני מעים, תרגומא אכרכשא והדרא דכנתא ואמעיא אבל כנתא גופה אסירא משום שורייקי קטיני דדמא דאית בה, ואף על גב דחתכה פורתא פורתא ומלחא אסירא, ולא שנא דתורא ולא שנא דכל קנינא.
